כדי להחזיק נתונים קשורים, נעשה שימוש בקבצים המסומנים במיקומים בדיסק. הם משמשים כהתקני אחסון נתונים קבועים בזיכרון לא נדיף.
הפונקציה 'readable()' ב- Python משמשת כדי לקבוע אם הקובץ הנתון קריא או לא. זה מחזיר true אם ניתן לקרוא את הקובץ שצוין; אחרת, הוא מחזיר false. ניתן לקרוא קובץ אם הוא נפתח במצב קריאה 'r' בלבד.
התחביר לשימוש בשיטה זו בתוכנית Python ניתן להלן:
במאמר זה, תלמדו על פתיחת קובץ ולאחר מכן וידוא אם הוא קריא או לא באמצעות יישום מעשי של תוכניות Python בכלי Spyder.
דוגמה מס' 1: שימוש בשיטת readable() כדי לבדוק אם ניתן לקרוא את הקובץ שסופק
בשלב הראשון, ניצור תוכנית Python פשוטה ליישום שיטה זו.
לקריאת קובץ טקסט, תחילה עלינו להחזיק קובץ בספריית העבודה הנוכחית של התוכנית שלנו. כדי למצוא את ספריית העבודה הנוכחית ב- Python, עלינו לבצע את גוש הקוד הבא:
זה יביא לנו את ספריית העבודה הנוכחית. בתמונה הבאה, אנו יכולים לראות שאנו פועלים כעת בספרייה זו.
עלינו ליצור קובץ טקסט ולשמור אותו בספרייה שהוזכרה לעיל.
כדי ליצור את קובץ הטקסט, הפעלנו את 'פנקס רשימות', וכתבנו בו מחרוזת טקסט בתור 'זהו קובץ הדגמה'.
לאחר מכן שמרנו את הקובץ הזה באותה ספרייה עם הכותרת 'sample.txt'.
אם לא תכניס את הקובץ הנדרש לאותה ספרייה, התוכנית תציג 'FileNotFoundError'.
כעת, לאחר שקבענו את כל התנאים המוקדמים ליישום תוכנית זו, בואו נעבור לקוד Python הראשי.
בשורה הראשונית של התוכנית, קראנו לשיטת Python 'open()'. שיטה זו פותחת קובץ. זה דורש את שם הקובץ ואת המצב שבו אנחנו צריכים שהקובץ ייפתח כשתי כניסות. לשיטה זו יש מצבים אלה; 'r' עבור Read, 'w' עבור Write, ו-'a' עבור Append. כאן, סיפקנו את שם הקובץ בתור 'sample.txt', שכבר הועבר בספריית העבודה הנוכחית שלנו, ולאחר מכן ציינו את המצב בתור 'r', המתייחס לפתיחת הקובץ במצב קריאה.
כדי לאחסן את קובץ הפלט שאוחזר, יצרנו אובייקט קובץ, 'doc'. הקובץ שחולץ נמצא במצב קריאה ומוחזק במשתנה 'doc'. כדי לבדוק אם הקובץ הזה קריא, Python מספקת לנו שיטה מובנית של 'readable()'. אם הקובץ שסופק קריא, הוא יוצר ערך מחרוזת 'True' בחלון הפלט; אחרת, הוא ידפיס 'שקר'. הפעלנו את שיטת 'readable()' עם אובייקט הקובץ 'doc', בתוך שיטת 'print()' כדי להציג את התוצאה בטרמינל שנוצרה מהפונקציה 'doc.readable()' לאורך הצהרת מחרוזת 'Checking האם הקובץ קריא:'.
כאשר הקובץ נפתח במצב קריאה, לפיכך ביצוע שיטת 'readable()' נותן לנו ערך מחרוזת 'TRUE' כלומר הקובץ קריא.
בואו נבדוק את שיטת 'קריא()' בזמן פתיחת הקובץ במצבי 'w' ו-'a'.
השתמשנו בסקריפט שנוצר בעבר, למעט מצב פתיחת הקובץ שונה כאן. ציינו את המצב בתור 'w', כלומר לפתוח את הקובץ במצב 'כתיבה'.
כאשר אנו מבצעים אותו, הוא יוצר ערך מחרוזת 'שקר' בחלון הפלט, מה שמציין שהקובץ אינו קריא.
כעת, נבדוק את מצב 'a'.
שוב נעשה שימוש באותו קוד, אך הפעם שונה מצב הפתיחה. הפעם ציינו את המצב כ-'א' מתייחס ל'להוסיף'. לאחר מכן, השיטה 'readable()' פשוט מופעלת עם אובייקט הקובץ 'doc'. כעת, נריץ את התוכנית כדי לראות את הפלט.
התוצאה שהתקבלה מסמלת גם שהקובץ אינו קריא במצב זה.
לפיכך, הגענו למסקנה שהקבצים ניתנים לקריאה רק כאשר הם נפתחים במצב 'r'; עבור כל שאר המצבים, זה לא קריא.
דוגמה מס' 3: קבלת קלט קובץ מהמשתמש כדי לוודא אם הוא קריא באמצעות השיטה readable() עם if/else
להדגמה זו, ניקח מהמשתמש קובץ קלט שחייב להתקיים בספריית העבודה הנוכחית של התוכנית. לאחר לקיחת שם קובץ הקלט, הקובץ ייפתח, והתוכנית תבדוק אם ניתן לקרוא אותו. יצרנו תוכנית Python לדוגמה שבה הטכניקה הזו יושמה. תמונת המצב של קטע הקוד מסופקת להלן:
תוכנית זו מתחילה בהצגת תחילה הצהרה 'אנא כתוב את שם הקובץ:' בטרמינל על ידי שימוש בשיטת 'print()' של Python. כדי לקחת את הקלט מהמשתמש, השיטה המובנית 'input()' של Python הופעלה, ומשתנה 'pro_file' יאחסן את התוצאה שנוצרת מהפונקציה 'input()'. נעשה שימוש בשיטת 'print()' בשורה הבאה של הקוד כדי להציג טקסט מחרוזת בתור '\nשם הקובץ שסופק על ידי המשתמש הוא:' והערך שנשמר במשתנה 'pro_file'. כאן, '\n' מתייחס למעבר לשורה הבאה. אז הצהרה זו תודפס לאחר דילוג על שורה ריקה בטרמינל.
בהמשך לקוד, השיטה 'open()' נקראה כדי לפתוח את הקובץ שצוין על ידי המשתמש. בין הסוגריים של הפונקציה 'open()', סיפקנו את המשתנה המחזיק את הקובץ, והמצב לפתיחת הקובץ מצוין כ-'r'. אז, הקובץ ייפתח במצב קריאה. אובייקט הקובץ 'נתונים' נוצר כדי לאחסן את הקובץ שאוחזר.
כעת כדי לבדוק אם הקובץ קריא או לא, הפעלנו את שיטת 'readable()' עם אובייקט הקובץ 'data', כתנאי ל'if-statement'. לכן, אם הקובץ יתברר כקריא, הפקד יעבור לשורה הבאה שבה פונקציית 'print()' מחזיקה הצהרה '\nהקובץ שסופק ניתן לקריאה.' והצג אותו בטרמינל. אם הקובץ אינו קריא, החלק 'אחר' יבוצע. סעיף זה מכיל גם פונקציה 'print()', שיש לה מחרוזת טקסט שתוצג בתור '\nהקובץ שסופק אינו קריא.'
כאשר התוכנית מופעלת, מוצגת משפט המבקש מהמשתמש להזין את שם הקובץ, והסמן עובר לשורה הבאה, שם המשתמש צריך לכתוב את שם הקובץ הספציפי עם סיומת '.txt'.
בתמונת מצב זו, אנו יכולים לראות שהמשתמש הזין קובץ בשם 'sample.txt'. לאחר לחיצה על 'Enter', התוכנית מבצעת את כל שאר הפעולות. כאן, שם הקובץ הוצג בקלט המשתמש. ואז, מודפס הצהרה האומרת, 'הקובץ שסופק ניתן לקריאה'.
סיכום
השיטה המובנית של Python, 'readable()', מאפשרת לנו לבדוק אם קובץ קריא או לא. מדריך זה עבד על לימוד היישום של שיטה ספציפית זו. ביצענו שתי דוגמאות כדי להבין את תהליך הביצוע. במקרה הראשון, התוכנה פתחה תחילה קובץ בשיטת 'open()' עם מצבי פתיחה שונים ולאחר מכן בדקה אם ניתן לקרוא את הקובץ או לא. האיור השני לוקח את שם הקובץ כקלט מהמשתמש, ולאחר פתיחתו במצב 'r', ההצהרה if/else משמשת לביצוע שיטת 'readable()'. שתי הטכניקות הללו ניתנות ליישום מעשי לחלוטין בהתאם לדרישות המשימה.