ה-'isnumber()' הוא הפונקציה שמספקת שפת C++ המסייעת לבדוק אם הנתונים שהוזנו מכילים מספר. למרבה הצער, פונקציית 'isnumber()' זו מיועדת רק למשתמשי Mac או Apple. אבל שפת C++ מאפשרת לנו גם את הפונקציה 'isdigit()' הפועלת כמו הפונקציה 'isnumber()'. שתי הפונקציות עוזרות למצוא את המספר בנתונים שהוזנו. אנו יכולים גם לומר ש'isdigit()' הוא החלופה של הפונקציה 'isnumber()'. כאן, נחקור את הפונקציה 'isdigit()' מכיוון שאין לנו mac, ושתי הפונקציות דומות.
דוגמה 1:
אנו דורשים את קובץ הכותרת 'iosream' בקוד זה. אז, אנו כוללים אותו כאן מכיוון שהוא מכיל את הגדרות הפונקציה של הפונקציה 'cin\cout'. מתחת לזה, מתווסף מרחב השמות הסטנדרטי 'std'. אנו מפעילים את שיטת 'main()' שהיא הקוד של מנהל ההתקן. כעת, אנו מדפיסים קודם שורה בעזרת ה-'cout'. לאחר מכן, ב-'cout' הבא, אנו משתמשים בפונקציה 'isdigit()' בה אנו מעבירים את '2' כפרמטר. כעת, פונקציית 'isdigit()' זו בודקת אם '2' היא הספרה או לא. אם '2' היא ספרה, היא מחזירה '1'. אם לא, '0' הוא התוצאה של פונקציה זו.
קוד 1:
#include
שימוש במרחב שמות std;
int main ( ) {
cout << 'הערך הוא ספרתי או לא:' ;
cout << אֲפִילוּ ( '2' ) ;
לַחֲזוֹר 0 ;
}
תְפוּקָה:
תוצאה זו הופכת '1' כלומר הנתונים שהזנו בעבר הם הספרה או המספר. אז, הפונקציה הזו 'isdigit()' מחזירה '1'.
דוגמה 2:
שלושה קבצי כותרות כלולים במקרה זה מכיוון שעלינו להשתמש בפונקציות המוגדרות. אנו מייבאים את 'cctype' ואת 'iostream' כמו גם את קובץ הכותרת 'cstring'. קובץ הכותרת 'cctype' כלול מכיוון שהוא מציע את פונקציות בדיקת התווים והמניפולציה. קובץ הכותרת 'iostream' כלול מכיוון שהוא מציע את פונקציות הקלט והפלט, וה- 'cstring' כלול מכיוון שהוא מציע את הפונקציה שאנו מיישמים על המחרוזות בקוד שלנו.
כעת, השיטות 'std' וה-'main()' מופעלות. לאחר מכן, אתחול מערך התווים בו אנו מכניסים את נתוני המחרוזת, כולל מספרים. ה- 'strDigit[]' הוא המערך של 'char' כאן. לאחר מכן, מתחת לזה, אנו מצהירים על ה'תוצאה' של סוג הנתונים 'int'. ה-'cout' מציג את הטקסט הנתון. לאחר מכן, אנו מניחים את לולאת ה-'for' שממנה מועברים תווים של המחרוזת בזה אחר זה. לאחר מכן, הפונקציה 'isdigit()', שבה אנו משתמשים לאחר מכן, בודקת אם התו של המחרוזת הוא ספרתי או לא. אם זו ספרה, היא נשמרת במשתנה 'result' כאשר אנו מאתחלים משתנה 'result' זה עם הפונקציה 'isdigit()'. לאחר מכן, אנו מניחים את ה'אם' ומעבירים את ה'תוצאה' כארגומנט ולאחר מכן מציגים את המספר בעזרת 'cout'.
קוד 2:
#include#include
#include
שימוש במרחב שמות std;
int main ( ) {
char strDigit [ ] = 'azz2@mp;1p8$.;qr' ;
תוצאת int;
cout << 'המחרוזת מכילה את הספרות הבאות:' << endl;
ל ( int a = 0 ; א < סטרלן ( strDigit ) ; a++ ) {
תוצאה = isdigit ( strDigit [ א ] ) ;
אם ( תוֹצָאָה )
cout << strDigit [ א ] << endl;
}
לַחֲזוֹר 0 ;
}
תְפוּקָה:
המחרוזת שהוספנו בעבר מכילה שלושה מספרים המוצגים כאן. קיבלנו את המספרים האלה מהמחרוזת בעזרת הפונקציה 'isdigit()'.
דוגמה 3:
שלושה קובצי כותרות כלולים במקרה זה מכיוון שאנו צריכים להשתמש בפונקציות הניתנות. כאן אנו מייבאים את קבצי הכותרת עבור 'cctype', 'iostream' ו-'cstring'. מרחב השמות 'std' נוסף והפונקציה 'main()' נקראת כעת. לאחר מכן, מערך התווים, אליו אנו מכניסים את נתוני המחרוזת, מאותחל. זה כולל מספרים שלמים. המערך של 'char' במקרה זה נקרא 's[]'. אנו מגדירים את ה'ספרות' של סוג הנתונים 'int' שמתחתיו.
הטקסט שצוין מוצג על ידי ה-'cout' ואז מוכנסת הלולאה 'for' שממנה מוזנים תווי המחרוזת בנפרד. הפונקציה 'isdigit()' משמשת לאחר מכן כדי לקבוע אם התווים של המחרוזת הם ספרות או לא. מכיוון שאנו מאתחלים את המשתנה 'ספרות' באמצעות הפונקציה 'isdigit()', אם מדובר בספרה, הוא נשמר במשתנה 'ספרות'. לאחר מכן, נוסיף את המשפט 'אם', נעביר את ה'ספרות' כארגומנט, ונשתמש ב-'cout' כדי להציג את המספר.
קוד 3:
#include#include
#include
שימוש במרחב שמות std;
int main ( ) {
char s [ ] = 'לי יש 3 אחים, 4 אחיות, 7 דודים, 9 דודות' ;
int ספרות;
cout << 'משפט זה מכיל ספרות:' << endl;
ל ( int i = 0 ; אני < סטרלן ( ס ) ; i++ ) {
ספרות = isdigit ( ס [ אני ] ) ;
אם ( ספרות )
cout << ס [ אני ] << endl;
}
לַחֲזוֹר 0 ;
}
תְפוּקָה:
ארבע הספרות במחרוזת שהוספנו בעבר מוצגות בהמשך. שיטת 'isdigit()' מאפשרת לנו לחלץ את המספרים מהמחרוזת.
דוגמה 4:
ה-'cctype' ו-'iostream' מתווספים מכיוון שקובצי כותרת אלו נדרשים בקוד זה. לאחר מכן, אנו מציבים כאן את מרחב השמות הסטנדרטי 'std'. כעת, אנו קוראים לשיטת 'main()'. לאחר מכן, אנו מאתחלים ארבעה משתנים מסוג הנתונים 'char' עם השמות 'character_1', 'character_2', 'character_3' ו-'character_4' עם הערכים של 'z', '2', '5' ו '&', בהתאמה.
לאחר מכן, אנו בודקים את כל התווים בעזרת הפונקציה 'isdigit()' וממקמים את המשתנים הללו בנפרד בפונקציה זו לאחר הוספת ה-'cout'. אם התו הנתון הוא מספר, הוא מציג שם '1'. אחרת, הוא מציג '0'. אם נזין את התו או האלפבית, התוצאה של הפונקציה 'isdigit()' היא '0'.
קוד 4:
#include#include
שימוש במרחב שמות std;
int main ( )
{
char character_1 = 'עם' ;
char character_2 = '2' ;
char character_3 = '5' ;
char character_4 = '&' ;
cout << תו_1 << ' היא ספרה: ' << אֲפִילוּ ( תו_1 ) << endl;
cout << תו_2 << ' היא ספרה: ' << אֲפִילוּ ( תו_2 ) << endl;
cout << תו_3 << ' היא ספרה: ' << אֲפִילוּ ( תו_3 ) << endl;
cout << תו_4 << ' היא ספרה: ' << אֲפִילוּ ( תו_4 ) << endl;
לַחֲזוֹר 0 ;
}
תְפוּקָה:
כעת, תוצאה זו מעבדת את '1' כאשר הפונקציה 'isdigit()' מוצאת את המספר ומציגה את '0' כאשר היא מוצאת את התו המיוחד או האלפבית, כפי שמוצג להלן:
דוגמה 5:
כאן, אנו מצהירים על משתנה 'תו' ולאחר מכן מציגים שורה שאומרת למשתמש להזין את הנתונים. מתחת לזה, אנו מניחים את ה-'cin' שמקבל את הקלט של המשתמש ונשמור אותו במשתנה 'תו'.
מתחת לזה, אנו מניחים את הפונקציה 'isdigit()' ומעבירים את המשתנה 'character' בפונקציה זו שבודק אם התו שהוזן הוא ספרה או לא. לאחר מכן, אנו מציגים את הצהרת ה-'cout' הראשונה שהקלדנו כאן. אם אינו ספרה, תוצג הצהרת ה-'cout' השנייה. כאן, אנו מקבלים את הקלט של המשתמש ולאחר מכן מיישמים את הפונקציה 'isdigit()' על נתוני הקלט של המשתמש.
קוד 5:
#include#include
שימוש במרחב שמות std;
int main ( )
{
דמות char;
cout << 'הזן כאן נתונים שאתה רוצה לבדוק' <> אופי;
אֲפִילוּ ( אופי ) ? cout << 'זו ספרה.'
: cout << 'זו לא ספרה' ;
לַחֲזוֹר 0 ;
}
תְפוּקָה:
כאשר אנו מכניסים את האלפבית שהוא 'p', הוא מציג את המשפט השני שאומר 'זו לא ספרה' כתוצאה של הפונקציה 'isdigit()'.
כעת, אנו מבצעים שוב את הקוד הקודם. הפעם, נזין כאן '9' ונלחץ על 'Enter'. לאחר מכן, הוא מציג את ההצהרה הראשונה האומרת, 'זו ספרה', כתוצאה מהפונקציה 'isdigit()'.
הקוד הקודם מופעל פעם נוספת, אך אנו מכניסים '@' הפעם ולוחצים על 'Enter'. כתוצאה מכך, ההצהרה השנייה, 'זו אינה ספרה', מופיעה בגלל הפונקציה 'isdigit()'.
סיכום
הגדרנו במאמר זה כי 'isnumber()' ו-'isdigit()' הן אותן פונקציות בתכנות C++. ההבדל הוא שה-'isnumber()' מיועד למשתמשי מק, ולכן אנו משתמשים בפונקציה 'isdigit()' במקום הפונקציה 'isnumber()' בתכנות C++. בדקנו ביסודיות שפונקציה זו מסייעת בבדיקת המספר מהנתונים שהוזנו והצגת התוצאה בהתאם.